איך הכול התחיל

Posted on

איך הכל התחיל

 

״בוא איתי לברזיל; הבית שלי פיקניו אבל הלב שלי... ביגי ביגי", אמר לי חבר שלי, החלוץ הברזילאי כריסטיאנו דוס סנטוס, באימון האחרון של עונת 2005-2006 בהפועל רעננה, בזמן שנשארנו שנינו לתרגילי בטן אחרונים בסוף האימון

זה היה האימון האחרון של העונה, בסופו כריסטיאנו ואני המשכנו לדבר בעודנו נמתחים. כריסטיאנו שאל מה התוכניות שלי לפגרה וסיפרתי לו שתכננתי לטוס לתאילנד עם חבר אבל הוא ביטל ברגע האחרון כי אבא שלו היה צריך עזרה במפעל. "בוא איתי מיד" אמר, בלי לדעת שאני הבנאדם הספונטני ביותר עלי אדמות. שעתיים אחר כך היינו במשרד הנסיעות וקניתי כרטיס טיסה לברזיל. יומיים לאחר מכן כבר היינו על המטוס לריו

אחרי 20 שעות טיסה הגענו לריו, עיר הסמבה והחופים. נחתנו בשדה וקפצנו על מונית לבית של כריסטיאנו. 2 בלילה, המוניות נוסעות בטיל, לא עוצרות ברמזורים אדומים. כריסטיאנו מסביר לי שבריו מסוכן בלילה, שודדים אורבים בכל פינת רמזור

התקשורת ביני ובין כריסטיאנו נעה על מנעד משעשע של שלוש שפות: עברית, פורטוגזית ואנגלית, מכיוון שאף אחד לא באמת הבין את השפה של השני, וכך יצא שכל משפט הורכב משלושתן

אחרי שעתיים נסיעה הנהג עוצר לנו מול הר עצום. כרטיסיאנו מחייך ואומר לי "מזל שאתה בכושר, תתחיל לעלות. הבית על צלע ההר למעלה ואין גישה לרכבים". אני מחייך לכריסטיאנו ומסנן בעברית ״יבן זונה״. כריסטיאנו לא נשאר חייב ועונה לי ״פידה דה פוטה״. כששאלתי מה הוא אמר הוא טפח לי על השכם וענה ברוך הבא לברזיל

אחרי 20 שעות בטיסות, עוד שעתיים במונית ועוד חצי שעה טיפוס עם 2 מזוודות על צלע הר, מגיעים הביתה. כריסטיאנו אמר שהוא גר בריו. ריו, מגניב, נשמעת עיר כמו תל אביב, צעירה ושוקקת. כריסטיאנו שכח לציין שהוא גר בפאבלה בריו. הפאבלות בריו הן לא מקום שאתה מגיע לשם, אלא אם אתה ממש ממש חייב. וחמוש. אבל אני כבר פה, זרמתי

כריסטיאנו לא שיקר, הבית אמנם קטן אבל הלב- ביגי ביגי. השעה הייתה 4:30 בבוקר וכל המשפחה שלו חיכתה לנו בכניסה לבית, בקבלת הפנים החמה ביותר שזכיתי לה, כאילו שמדובר במשפחה הטריפוליטאית בה גדלתי. בתכלס, מה זה משנה באיזה גודל או שכונה הבית, מה שמשנה זה מי נמצא בתוכו

 

למחרת בבוקר כבר היינו בחוף הים. קופהקבנה, האמא של כל חופי הים בעולם. בחורות בחוטיני מכל עבר, קוקוסים ירוקים, קוקטיילים, גולשים, כדורגל על החוף … בקיצור - גן עדן

אחרי כמה ימים של רביצה על החוף עם הפוגות של כדורגל לשמירה על המורל, שכבתי בפינה הקבועה שלי, עם קוקוס ירוק ביד אחת וקאפרינייה בשנייה והתחלתי לחשוב. שאלתי את עצמי מה אני אוהב באמת. התשובה הייתה ברורה: שמש, קיץ בחורות וחופים חלומיים. הסתכלתי על בחורות מהממות בביקיני ותהיתי למה לא להביא את כל הנפלאות הזו לארץ? למה לא לייבא את בגדי הים הברזילאים, האיכותיים, המדהימים, הסקסיים, לישראל?

את הקוקוס והקאפירינייה הגשתי לשתי שוודיות שישבו לידי על החוף, ולקחתי בידיי מחברת ועט. במחברת כתבתי: מטרה: להפוך לייבואן מרכזי של בגדי ים מברזיל ארצה. יעד: חצי שנה

עכשיו השאלה האמיתית- את מי לייבא? החלטתי שאהפוך את ברזיל אם אצטרך, רק בשביל למצוא את החברה והמעצבת המתאימה לי, לסטנדרטים שלי, לאהבות שלי

 אחרי שבוע של חיפושים הכרתי את אדריאנה פרננדז. אדריאנה היא מעצבת מדהימה וחדשנית, משוגעת, חסרת סבלנות וטאקט, טוב נו ככה זה אמנים, מעצבים.  בעלת רעיונות מקוריים ועיצובים מגניבים. הצעתי לה שנעבוד יחד. היא סירבה בתוקף. "אתה ילדון, מה לך ובגדי ים, אופנה, זכיינות?!". בכל זאת, הייתי בן 21. לא בדיוק הטייפ קאסט לאיש עסקים בינלאומי

לא התייאשתי. חמישה ימים ישבתי מחוץ למשרד שלה. התעקשתי, התמדתי, בסוף היא נשברה. היא הסכימה למכור לי 30 יחידות במחיר קצת מוזל. סיכמנו שנדבר כשאגיע ארצה

לאחר שבועיים נחתי בישראל בחמישי בלילה. בשישי בבוקר כבר הייתי בכיכר המדינה. חיפשתי חנות שמלאה בבחורות וכשמצאתי אחת פשוט נכנסתי. "סליחה"אמרתי בכל רם, וכשכולן הסתובבו שפכתי את כל בגדי הים על השולחן

לפני שבעלת החנות התעלפה ממחשבה שאני מנסה לגנוב לקוחות, אמרתי לה בחיוך "אני לא רוצה למכור, רק לשמוע חוות דעת". חיוך תמיד עובד. זה הנשק שלי בכל מקום, עם כל אחד, אבל בעיקר עם כל אחת. התגובות היו מעולות! הבנות התלהבו, הסתקרנו, שאלו איפה אפשר להשיג ומה המחיר. אמרתי להן שבגדי הים עדיין אינם מוצעים למכירה, והודיתי על הדעה החמה

משם הלכתי לחדר הכושר שלי, הולמס פלייס בהרצליה. מעוזן של נערות הבינתחומי הקופצניות והמגניבות. כינסתי את כל מתאמנות המועדון בלובי ושפכתי את תכולת השקית. התגובות היו אפילו טובות ונלהבות יותר מאשר בכיכר. חלק מהן התעניינו בקנייה. בלי להתבלבל אמרתי "600 שקלים לסט". מכרתי שלושה

צלצלתי לאדריאנה. היא הייתה בטוחה שאני מצלצל להודות שטעיתי, לומר לה שזה קשה למכור בגדי ים איכותיים. שאלתי לשלומה ואמרתי לה לשלוח לי 50 יחידות. אפילו דרך הטלפון שמעתי שהיא בקושי מצליחה לכבוש את החיוך

הלכתי לקניון רמת אביב וניגשתי לאחד מהבוטיקים היוקרתיים לאופנה, שאלתי את בעלת הבוטיק אם היא מעוניינת בקנייה. היא שאלה אותי "קטלוג יש?". "לא. צריך?", שאלתי בחיוך. היא אמרה שכדאי. הודיתי לה ויצאתי משם. הבנתי שאם אני רוצה שייקחו אותי ברצינות אני חייב להתנהג בהתאם. צלצלתי לחבר שהיה מוכר בתעשייה וביקשתי את עזרתו להפקת קטלוג רציני. הוא הפנה אותי לצלם וצוות מהשורה הראשונה, והתחלנו לעבוד.

ימי צילום ארוכים ומייגעים, עם דוגמניות ברזילאיות מדהימות שלא יודעות מילה בעברית וצוות מובחר ואנרגטי הפיקו קטלוג מהוקצע וממותג שעלה לי קרוב ל50 אלף שקל. 50 אלף שקל! כמעט כל מה שהרווחתי בכדורגל באותה השנה.

כשהקטלוג היה מוכן שלחתי אותו לאדריאנה, שבתגובה שלחה לי דף ריק עם חתימה ואמרה לי "המותג בישראל שלך, תמלא מה שאתה רוצה בהסכם". התעוזה משתלמת, אמרתי לעצמי בחיוך

ברגע שהפכתי לזכיין רשמי ידעתי שזה רגע האמת. יצרתי קשר עם חנויות ומפיצים. חרשתי את הארץ מצפון עד דרום. הדבקתי למאזדה של אבא שלי שתי מדבקות בצדי הרכב כדי שיראה רכב חברה מסודר ונסעתי לאילת. אף חנות לא שיתפה פעולה. בדרך חזור נכנסתי לחנות בבאר שבע, בעל החנות, עמד בפתח החנות ועישן סיגריה. הוא הסתכל עליי ואמר "אתה חתיך! לא משנה מה אתה מוכר, אני קונה!" נשארתי בחנות עוד שעתיים עד הסגירה עם בעל החנות ואחותו, והם עשו את ההזמנה הגדולה הראשונה שלי. הזמנה ב10,000 ₪. 10,000! כמעט בכיתי מרוב התרגשות איכשהו הצלחתי להישאר קול, הסתכלתי עליהם ואמרתי להם שזאת הקנייה הטובה ביותר שהם עשו בחיים שלהם חזרתי הביתה עייף אך מרוצה. הרגשתי שעשיתי את הצעד הראשון האמיתי שלי. ידעתי שאני רק מתחמם

גדלנו עוד ועוד, עבדנו עם כל הרשתות הכי גדולות והבוטיקים המובילים. פקטורי 54, ג'ק קובה ועוד מותגים מובילים בארץ רצו לעבוד איתנו. מאות בוטיקים ביקשו למכור את המוצר שלנו. בין רגע הפכנו למותג בוטיק המוביל בישראל. אין כמעט הפקה או תוכנית טלוויזיה שבגדי הים לא הופיעו בה

החלטתי לפתוח חנות קונספט רק לאדריאנה, שכל תשומת הלב תתרכז רק בבגדי הים שלה. בחרתי באזור הקניות הכי שמח בישראל – רחוב שינקין האגדי, והפצצתי את הרחוב בצבעים וצלילים. החנות הוכתרה כהצלחה, התגובות ברחוב היו נפלאות

במקביל הרחבתי את הפעילות עם מותגים נוספים מכל העולם: נעליים מגניבות מברזיל, שעונים מספרד ותיקים מאיטליה. גדלתי, צמחתי

Hello You!

Join our mailing list